חוזר מס הכנסה מס' 11/2003 – רכישת מניות בהלוואה בשעבוד (Non Recourse)
הלוואת Non Recourse הינה הלוואה המיועדת לרכישת נכס ספציפי. לעיתים ההלוואה נושאת ריבית ולעיתים לא. ההלוואה מוענקת לרוכש הנכס כאשר הבטוחה היחידה לפירעון ההלוואה היא הנכס הנרכש. במילים אחרות, במקרה בו הלווה אינו עומד בהתחייבותו לפרוע את ההלוואה לנותן ההלוואה יש אפשרות להיפרע רק מהנכס אשר נרכש בכספי ההלוואה.
בשנים האחרונות עושות חברות רבות שימוש במכשיר זה במסגרת הענקת מניות החברה כחלק מתגמול העובדים.
להלן תיאור העסקה: עובד מקבל הלוואה מהחברה בה הוא עובד (להלן: "המעביד") לרכישת מניות המעביד (להלן: "המניות"). סכום ההלוואה שווה לשווי המניות ביום מתן ההלוואה, כך שהעובד רוכש בכספי ההלוואה את מניות החברה. הבטוחה היחידה העומדת לרשות המעביד לפירעון ההלוואה הן המניות אשר נרשמו על שם העובד (במרבית המקרים המניות מופקדות בידי החברה עד לפירעון ההלוואה על ידי העובד). בדרך כלל החזר ההלוואה וקבלת המניות מותנה בתקופת עבודה מינימלית מצד העובד (להלן: "תקופת החסימה").
לאחר תקופת החסימה עומדות בפני העובד שתי אפשרויות:
בשנים האחרונות הייתה נוהגת תופעה שבה במקום להקצות לעובדים אופציות למניות החברה, הקצו לעובדים מניות שמומנו בהלוואות Non Recourse, כחלק מתכנון מס כולל. על פי התכנון, שצפה עליית ערך למניות, ההכנסות ממכירת המניות הינן במישור ההוני ולכן זכו, לכאורה, להקלות במיסוי (פטור ממס אם המניות נסחרו בבורסה בישראל לפני הרפורמה, שיעור מס מופחת של 35% אם המניות נסחרו בבורסה בחו"ל לפני הרפורמה, שיעור של 15% אם המניות נסחרות בבורסה בישראל לאחר הרפורמה וכו'). הקלות אלו נתבעו במקום מיסוי הרווחים כהכנסת עבודה פירותית, במתווה של סעיף 3(ט) לפקודה (לפני הרפורמה), או סעיף 102(ג) לפקודה (הקצאה שלא באמצעות נאמן) (לאחר הרפורמה).
לחץ כאן לחוזר מס הכנסה 11/2003