חוזר מס הכנסה מס' 8/2002 – היחידה למיסוי בינלאומי – המונח "בית קבע" באמנות המס
אחת הסוגיות הראשונות המתעוררות בהקשר של החלת אמנות מס היא הכרעה בדבר מקום מושבו של אדם. בדרך כלל, יחולו אמנות המס של מדינה מסוימת רק על תושבי אותה מדינה. אמנות המס שישראל חתומה עליהן חלות על תושבי ישראל (וכן על תושבי המדינה המתקשרת האחרת). מקום המושב של הנישום מהווה אם כן תנאי סף לתחולת האמנה, הוא נקבע בהתאם לדין הפנימי בכל אחת מהמדינות שהן לצד האמנה. (להלן: "המדינות המתקשרות").
הכרעה בדבר מקום המושב של אדם מהווה גם קריטריון מהותי לחלוקת זכויות המיסוי בין המדינות המתקשרות. כך למשל, באמנות מס רבות ניתנת למדינת מושבו של הנישום זכות המיסוי הבלעדית לגבי רווחי הון שאינם מקרקעין. משמעות הדבר היא שמדינה שהמוכר אינו נחשב כתושבה לפי האמנה תהיה מנועה מלמסות את רווחי ההון. ביטוי לחשיבות הנושא ניתן למצוא בסעיף 6(1) לאמנה עם ארה"ב הקובע כי מדינה לא תמסה הכנסה של תושב המדינה האחרת, אלא אם ההכנסה הופקה ממקומות שבשטחה. במילים אחרות, הכרעה בדבר מקום המושב של אדם עשויה לשלול זכות מיסוי מהמדינה שאינה נחשבת כמדינת המושב על פי האמנה.
דוגמא המצביעה על חשיבות קביעת מקום המושב היא מקרה של שינוי תושבות (Relocation) של אדם, תושב ישראל שקיבל אופציות ממעבידו הישראלי, היוצא לחו"ל לצורך המשך עבודה אצל המעביד הישראלי ומממש את האופציות בעת שהותו בחו"ל. קביעת תושבותו ועיתוי מועד שינוי התושבות (אם היה כזה), חשובה ביותר לצורך חישוב המס החל (זאת בנוסף לשאלת סיווג ההכנסה, ראה בהקשר לכך התייחסות מפורטת בעדכון מס' 5 להחלטות ועדת פסיקה מיום 9/12/2002).
לחץ כאן לחוזר מס הכנסה 8/2002